הכרעת דין בתיק תת"ע 34076-08

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען, כי בתאריך 30.9.08 שעה 05:12 לפנות בוקר, נהג ברכב בהיותו שיכור, משנמדד בגופו ריכוז אלכוהול של 485 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש[, תשכ"א-1961.

            מטעם התביעה העידו בפני השוטר יגאל אברהם (להלן- השוטר), המתנדב רון בן ארי  (להלן- המתנדב), אבנר ברזילי, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה (להלן- טכנאי המעבדה) ואילו מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

2.         לפי חומר הראיות שהציגה התביעה, השוטר והמתנדב נסעו בניידת סמויה במקביל לנאשם ברחוב מנחם בגין בתל אביב, משנעמד הנאשם ברמזור הורו לו השוטרים לעצור לאחר הרמזור. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול, והוא הודה כי בילה במועדון וכשעה לפני הנהיגה שתה בקבוק בירה בנפח של שליש ליטר. בבדיקת נשיפון התגלתה אינדיקציה לשימוש באלכוהול, ולפיכך הודע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקת שכרות. בשעה 05:17 בוצעה בדיקת מאפיינים על ידי המתנדב. בבדיקה נמצא כי הנאשם התנדנד בעמידה, לא הצמיד עקב לאגודל בצעדים מסוימים במבחן ההליכה על הקו והשתמש ביד הלא נכונה במבחן הבאת האצבע לאף. הנאשם נדרש למסור דגימת נשיפה, וחתם על הסכמתו לביצוע הבדיקה ועל כך שקיבל הסבר בדבר משמעות הסירוב. בדיקת הנשיפה החלה בשעה 05:33. הבדיקה הראשונה נפסלה אולם לאחריה התקבלו שתי תוצאות תקינות רציפות, כשבשתי הנשיפות התקבלה תוצאה זהה, היינו 485 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. יובהר כי הן השוטר והן המתנדב השגיחו על הנאשם במשך 15 דקות לפני בדיקת הנשיפה, כשהמתנדב ציין במפורש כי "הנהג לא אכל, לא שתה ולא הקיא ולא עישן, כשאני צמוד אליו כל הזמן". השוטר הוסיף כי  היה עם הנאשם מתחילת האירוע ועמד לידו כל זמן ההמתנה לבדיקת הנשיפה. עם סיום האירוע הוסבר לנאשם כי נאסר עליו לנהוג, וכפי הנראה בוצעה בדיקה בנשיפון לנוסע שלצידו על מנת לבחון אם הוא כשיר לנהיגה, כך על פי עדות הנאשם עצמו. טרם הפעלת מכשיר הינשוף ערך השוטר בדיקת כיול כפולה למכשיר הינשוף, והפער בין שתי התוצאות שהתקבלו היה זניח. טכנאי המעבדה העיד בדבר תקינות מכשיר הינשוף במועד האכיפה, ובמסגרת עדותו הוגשו תעודות הבלון.

3.         במקרה הנוכחי הציגה התביעה לוח זמנים מדויק וברור, העומד במבחן ההגיון. הגנה מצידה לא הציגה לוח זמנים חלופי. השוטרים פעלו על פי הנהלים בכל הנוגע לסדר עריכת הבדיקות הנדרשות לצורך אכיפת נהיגה בשכרות ורישום השעה בה בוצעו. שוכנעתי כי במקרה דנן נשמר התנאי של המתנה בת 15 דקות לפני בדיקת הנשיפה, וההגנה לא טענה אחרת בסיכומיה. נבהיר כי הנאשם לא נעצר במחסום לבדיקת שכרות אלא צוות השוטרים עצר אותו במיקום אקראי וטיפל רק בו.

              אמנם הנשיפה הראשונה שביצע הנאשם נפסלה, אך לאחריה בוצעו שתי נשיפות רצופות תקינות העומדות בדרישות המחמירות ביותר: היינו התקבלו שתי תוצאות זהות בהפרש של שתי דקות זו מזו. נבהיר כי לפי חוות דעת שהגישה ההגנה בתיקים אחרים נדרשת המתנה של שתי דקות בין שתי נשיפות תקינות על מנת שניתן יהיה לסמוך על תוצאת המדידה. 

              לא היה מקום לביצוע בדיקה חוזרת, כפי שביקש הנאשם.

4.         לא מצאתי ממש בטענות ההגנה בכל הנוגע למחדלים שנפלו בעת ביצוע האכיפה. חלק מהטענות התרכזו בעניינים שאינם מהותיים, כגון השאלה אם ההזמנה לדין נמסרה פיזית לנאשם לפני מילוי דוח העיכוב או לאחריו. נבהיר כי דוח העיכוב מולא בשעה 06:03 והנאשם חתום על דוח זה. אין פגם בכך שהשוטרים לא זכרו את האירוע והעידו על סמך הדוחות שערכו. המחוקק קבע במפורש בסעיף 27(א) לפקודה כי בית המשפט הדן בעבירת תעבורה רשאי לקבל כראיה דוחות שנערכו בעת ביצוע תפקיד, ואלה ישמשו כעדות ראשית לצורך עבירות תעבורה. המתנדב רשם כי ביצע את בדיקת המאפיינים בשעה 05:17 ועובדה זו מתיישבת עם הטענה כי הרכב נעצר בשעה 05:12.  אפילו נניח כי הרכב נעצר בשעה 05:17, עדיין חלפו למעלה מחמש עשרה דקות ממועד עצירתו ועד לנשיפה הראשונה שהתבצעה בשעה 05:34. השוטר לא ידע לומר מהו ההבדל בין נשיפה פסולה לנשיפה אסורה, אך השאלה עצמה לא הייתה די ברורה לטעמי, שכן נשיפה אסורה הינה אחד המקרים שבהן תיפסל נשיפה. היינו נשיפה אסורה הינה נשיפה פסולה, אך נשיפה עשויה להיפסל גם מסיבות אחרות. אוסיף כי השוטר העיד מיוזמתו כי: "נניח שנשיפה אחת לא הצליחה, אני ממתין עם הנהג עד שהמכשיר יורה לי לנשוף מחדש...אני לא עושה שום פעולה מהנשיפה שנפסלה עד לנשיפה הבאה מלבד החלפת פיה".

ההגנה טענה כי אין זה סביר כי הנשיפה הראשונה שנפסלה והנשיפה הבאה אחריה בוצעו באותה דקה, אך לא המציאה חוות דעת כלשהי על מנת להצביע כי הדבר אינו תקין.

              נבהיר כי זמן הנשיפה לצורך קבלת תוצאה נמדד בשניות, ובמקרה דנן בשתי הנשיפות התקינות פרק הזמן שבו נשף הנאשם הסתכם בחמש שניות לערך.

              מכאן עולה המסקנה כי במקרה הנוכחי בוצעה האכיפה באמצעות מכשיר הינשוף על פי הנדרש בחוק ובנהלים.

5.         הנאשם בעדותו טען כי אותו לילה יצא לבילוי עם חבריו. הוא נעצר על ידי ניידת סמויה בעת שהיה בדרכו חזרה מהמועדון ברחוב המסגר. לטענתו,בדיקת המאפיינים הייתה תקינה וכלל לא בוצעה לו בדיקת נשיפון. אינני מקבלת את עדותו זו. יובהר כי העובדה שבוצעה בדיקה בנשיפון מוצאת את ביטויה הן בדוח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות שנרשם על ידי המתנדב והן בהזמנה לדין שנרשמה על ידי השוטר. הנאשם לא זימן לעדות את הנוסע שישב לצידו בשעת עצירת הרכב על מנת לאמת את טענותיו, והימנעותו זו אינה פועלת לטובתו. בעדותו יכול היה הנוסע לשפוך אור, בין היתר, בכל הנוגע לכמות האלכוהול שהנאשם צרך  אותו לילה. נציין כי במועד האירוע טען הנאשם כי שתה בקבוק בנפח של שליש ליטר, ואילו בעדותו שינה את גרסתו וטען כי שתה שליש של בקבוק בירה. בסיכומו של דבר לא מצאתי כי נכון יהיה ליתן משקל רב לעדות הנאשם.

6.         בא כוח הנאשם טען כי לא ניתן לקבל את תעודות הבלון כראיה היות ולא הוכח כי הינן בגדר רשומה מוסדית. כבוד בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בעפ"ת 31798-12-10 אליעזר רודיטי .נ. מדינת ישראל , כי זימון עד מאנגליה כדי שיעיד על תכולת גז בבלון הכיול הינה בלתי סבירה ובלתי מעשית ולפיכך הוא בבחינת "נבצר להעידו", וכי על סמך החומר שהגישה המדינה יש לקבוע כי תעודות הבלון הינן בגדר "רשומה מוסדית", כמשמעות מונח זה  בפקודת הראיות. בהסתמך על החומר שהוגש בפניו כיהראיות שהציגו הצדדים בפניו, כי תעודות הבלון הינן בגדר רשומה מוסדית. בנוסף נקבע שם, כי ניתן להגיש את תעודות הבלון באמצעות טכנאי המעבדה, כפי שנעשה במקרה הנוכחי.

אשר על כן, ארשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתן והודע היום ‏ל' שבט תשע"ג , ‏10 פברואר 2013 , במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: